החלטה בתיק רע"ב 1473/05

1.        בקשת רשות ערעור מיום 13.2.05 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ. גורפינקל) מיום 3.2.05 לפיה נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת הממונה עבודות השירות בשב"ס מיום 6.1.05 לפיה על המבקש לרצות את יתרת עונש עבודות השרות שהוטל עליו במאסר בפועל. לפי החלטה זו, על המבקש לרצות עונש זה החל מיום 6.2.05. לבקשת רשות הערעור נלוותה גם בקשה לעכב את ביצוע החלטת הממונה עד לבירור בקשת רשות ערעור זו.

2.         המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב בהטרדת בת זוג, ואיומים ואלימות כלפיה, לאחר שלא השלים עם החלטתה לנתק את היחסים עמו. ביום 16.5.04 גזר בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ. דיסקין) על המבקש עונש מאסר של ארבעה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות. המבקש הוצב לעבודה ביחידת נחשון של שב"ס, אך לאחר שלא נתקבל לעבודה שם עקב חוסר התאמה, הוא הועבר ביום 10.10.04 לעבודה בעמותת "תנו לחיות לחיות" (להלן: העמותה). תיפקודו שם התאפיין בהיעדרויות רבות, ומעסיקו ביקש להפסיק את עבודתו. ביום 26.10.04 נערך למבקש בירור על ידי המפקח מטעם שירות בתי הסוהר, והוא הוזהר כי עליו לבצע עבודתו על פי הנדרש. גם לאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת להיטיב את תיפקודו, דיווח המפקח כי המבקש ממשיך להעדר מעבודתו מבלי ליידע את מעסיקו, תפוקתו נמוכה ביותר, הוא איים על מעסיקו לבל יתלונן עליו בפני המפקח, ונמנע מלהיפגש עם המפקח אף שזה ניסה ליצור עימו קשר. החל מיום 2.11.04 לא התייצב עוד המבקש לעבודתו בעמותה. ביום 30.11.04 זומן המבקש לשימוע במסגרת הליך של הפסקה מינהלית נגדו. השימוע נערך ביום 20.12.04, ובעקבותיו הוחלט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בעניינו בהתאם להוראות סעיף 51ט לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.         המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל באביב. בית המשפט דחה את העתירה משלא מצא פגם בשיקול דעת הרשות המוסמכת. הוא קבע כי יש לראות את מעמדו של המבקש כמעמדו של אסיר המרצה עונשו, ועל כן עליו למלא את חובותיו בדקדקנות. המבקש לא מילא אחר חובותיו על פי פסק הדין גם לאחר שניתנה לו הזדמנות חוזרת לכך. משכך, אישר בית המשפט את החלטת נציב שירות בתי הסוהר לפיה ירצה המבקש את יתרת מאסרו - 3 חודשים ו-11 ימים - למן יום 6.2.05.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי בעתירה מבקש המבקש בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה. בתוך כך, מבקש הוא לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד להחלטה סופית בבקשתו.

4.         בבקשתו לפנינו כופר המבקש בעובדות שהוצגו לגביו בדוח המפקח מטעם שירות בית הסוהר, עליו התבסס בית המשפט בהחלטתו. הוא טוען כי נעדר או איחר לעבודתו פעמים ספורות בלבד, וכי המשיך להתייצב בעמותה עד ליום 9.11.04. כן הוא מציג מכתב מן העמותה לפיו ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, בלא בעיות התנהגותיות כלשהן. הוא כופר בטענה לפיה התחמק מלדבר עם המפקח. לטענתו, הוא עצמו יצר קשר עם המפקח בביתו, ומצביע על כך שהתייצב לפגישותיו עם העובד הסוציאלי בשירות המבחן בקביעות ובהתמדה במשך שנה, על פי צו המבחן שהוטל עליו. המבקש טוען כי חלף פרק זמן ארוך עד אשר זומן לבירורים עם המפקחים, ולדבריו יש בכך כדי לאשש את גרסתו שהוא עמד בחובותיו כנדרש.

5.         בתגובתה טוענת המשיבה כי המבקש עשה דין לעצמו ולא התייצב לביצוע עבודות השירות כנדרש, וזאת על אף הזדמנות נוספת שניתנה לו. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש מאסר בפועל, והאפשרות לרצות עונש זה באמצעות עבודות שירות היא פריבילגיה הניתנת לנאשם על יסוד מחוייבותו לעמוד בתנאי הפיקוח ודרישות החוק. אולם המבקש הפגין זלזול וחוסר אחריות בעמידה בתנאים שהוטלו עליו, והחמיץ גם הזדמנות נוספת שניתנה לו לשנות את דרכיו, ולכן לא ניתן עוד לבוא לקראתו. משהמבקש הפר את תנאי עבודות השירות שהוטלו עליו, מתקיימת לגביו העילה המוזכרת בסעיף 51ט(א)(1) בחוק העונשין, המסמיכה את נציב בית הסוהר להחליט כי עבודת השירות תופסק וכי על הנאשם לשאת את יתרת עונשו בבית סוהר ואין מקום להתערבות בהחלטה זו.

6.         דין הבקשה להידחות. סעיף 51ט לחוק העונשין קובע, בין היתר, כי היעדרותו מהעבודה של אסיר עבודות שירות בלא אישור הממונה או המפקח עשויה לשמש עילה להפסקה מינהלית שמשמעותה היא נשיאת יתרת עונש המאסר שנותר בבית הסוהר. מושכלות ראשונים הם כי עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, ונתונות בידי נאשםכפריבילגיה אשר נועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שהנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה עונש מאסר ממש לגבי יתרת העונש שנותר ( רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם); ד' בר-אופיר, עתירות אסירים (2003) 97-104). בנסיבות העניין, כאשר, גם לאחר שהוזהר על כך, המבקש לא עמד בחובות הבסיסיות המוטלות עליו לצורך עמידה בחובת ביצוע עבודות השירות, החלטת הנציב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש הינה סבירה על פניה. הרשות המוסמכת הפעילה את שיקול דעתה ופעלה במסגרת סמכותה, ובית המשפט המחוזי בחן את סבירות שיקול דעתה על רקע נסיבות העניין שהן פרטניות לעניינו של המבקש. משהפעילה הרשות את סמכותה כדין, לא היה מקום כי ערכאה שיפוטית תתערב בהחלטתה. לא כל שכן, הליך זה אינו מצמיח עילה להענקת רשות ערעור בפני בית משפט זה בבחינת "גלגול שלישי", בהינתן העובדה כי מדובר בבקשה פרטנית הנסמכת על עניינו הספציפי של המבקש, אשר אינה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 9637/04 עובדיה בלדוט נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); בשג"צ 3572/04 מחמוד נ' שירות בתי הסוהר).

הבקשה נדחית. בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל נתייתרה עימה.

            ניתנה היום, ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.05).

                                                                                                   ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: